<h1>תניא רבתי סימן י'</h1>
<h2>דף כה:</h2>
ומצוה לחוף את ראשו ולרחוץ בחמין ולנקות עצמו בערב שבת עם חשיכה משום כבוד שבת וכבוד יום טוב.
<h2>דף קיג.</h2>
וכן מצוה להתעטף בבגדיו מערב שבת. כי הא דר' חנינא מעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא ואמר בואו נצא לקראת שבת המלכה. ושנו חכמים [שבת קי"ג ע"א] (ישעיה נ"ח) וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. ותנא דבי רבי ישמעאל בגדים שבשל בהם קדירה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו. ובתנחומא (ויקרא ח') קח את אהרן ואת בניו אתו ואת הבגדים. למה הבגדים אלא שהן כבודו של אדם, וכן בן סירא אומר. הדר אלהים בני אדם. הדר בני אדם כסותן. וכן מצינו ברות המואביה שאמרה לה נעמי (רות ג') ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך. וכי עלתה על דעתך שהולכת ערומה אלא אלו שמלות מיוחדות של שבת. מי שיש לו בגדים להחליף יחליף. ומי שאין לו להחליף ויוכל לעשות שום דבר לכבוד שבת כמו חליפת חלוק ומכנסים או אפילו כובע, הרי זה יפה. ואם אין לו אפילו אחד מאלו יתיר אזורו וישלשל בגדיו (יניחם לתלות למטה).
<h2>דף קיז:</h2>
אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנאמר (שמות ט"ז) והיה ביום הששי והכינו לאלתר. ובתנחומא. אמר רב חסדא מנין שכל המוציא יציאה לשבת שישכים ויוציא בשחרית. שנאמר והיה ביום הששי ודרשו חכמים אין והיה אלא מיד שנאמר (ש"א י"ז) והיה כי קם הפלשתי. אמר רבי זעירא אע"פ שהוציא אדם ערב שבת שחרית מצוה לרדוף בין השמשות. שנאמר והיה משנה.
וצריך ליתן על השלחן שני ככרות לחם שהרי הוא צריך לבצוע על שניהם משום דכתיב לחם משנה. וכשבוצע בשבת יבצע בעין יפה, דאמרו רבי (חייא) [זירא] בצע אכולה שירותיה.
<h2>דף קיט.</h2>
וכן מצוה להתעטף בבגדיו מערב שבת. כי הא דר' חנינא מעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא ואמר בואו נצא לקראת שבת המלכה. ושנו חכמים [שבת קי"ג ע"א] (ישעיה נ"ח) וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. ותנא דבי רבי ישמעאל בגדים שבשל בהם קדירה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו. ובתנחומא (ויקרא ח') קח את אהרן ואת בניו אתו ואת הבגדים. למה הבגדים אלא שהן כבודו של אדם, וכן בן סירא אומר. הדר אלהים בני אדם. הדר בני אדם כסותן. וכן מצינו ברות המואביה שאמרה לה נעמי (רות ג') ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך. וכי עלתה על דעתך שהולכת ערומה אלא אלו שמלות מיוחדות של שבת. מי שיש לו בגדים להחליף יחליף. ומי שאין לו להחליף ויוכל לעשות שום דבר לכבוד שבת כמו חליפת חלוק ומכנסים או אפילו כובע, הרי זה יפה. ואם אין לו אפילו אחד מאלו יתיר אזורו וישלשל בגדיו (יניחם לתלות למטה).
כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה לראש השנה חוץ מהוצאתן של שבתות וימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו, אמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד השבת, וכן היה שמאי אומר מחד בשביך לשבתיך. ירושלמי בפרק מי שהפך זיתיו [ה"ג, סנהדרין פ"ח ה"ב]. אמר רבי יוחנן לווין ברבית לחבורת מצוה ולקדוש החדש. רבי יוחנן בצפרא הוה נחית לכנישתא והוה מלקט פירורין ואכיל ואמר יהי חלקי עם דאכלו הכא רומשית, והוא הדין לסעודת שבת וימים טובים שסעודות מצוה הן. [שבת קי"ט ע"א] בעא מיניה רבי ישמעאל בר' יוסי עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין להתעשר, אמר לו בשביל שמעשרין שנאמר (דברים י"ד) עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר. ועשירים שבבבל במה הן זוכין בשביל שמכבדין את התורה, ושבשאר ארצות במה הן זוכין בשביל שמכבדין שבתות וימים טובים. ואמר רבי חייא בר אבא פעם אחת נתארחתי בלודקיא אצל בעל הבית אחד והביאו לפניו שלחן של זהב משאוי ששה עשר בני אדם וששה עשר שלשלאות של זהב קבועות בו וקערות וצלוחיות וכוסות תלויות בו ועליו כל מיני מגדים וכל מיני מאכל. וכשהן מניחין אותו אומרין (תהלים כ"ד) לה' הארץ ומלואה. וכשהן מסלקין אותו היו אומרין (שם קט"ו) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. אמרתי לו בני במה זכית לכך. אמר לי רבי קצב הייתי וכל בהמה נאה שמצאתי אמרתי זו לכבוד שבת. אמרתי לו ברוך המקום שזכך לכך. יוסף מוקיר שבי הוה ההוא כותי בשיבבותיה (בשכונתו) דהוו נפישי נכסיה טובא, אמרו ליה כלדאי ההוא כולהו נכסיה דההוא גברא יוסף מוקיר שבי אכיל להו. אזל זבן לכולהו נכסיה וזבן בהן מרגניתא. אותבה בסייניה (בכובע) בהדי דקא עבר מעברא אפרחיה זיקא (רוח) לסייניה שדייה במיא ובלעיה כוורא (דג) אסקוהו אתיוהו אפניא דמעלי שבתא, אמרי מאן זבין להאי כוורא כי השתא. אמרו להו זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקיר שבי דרגיל דזבין. אמטיוהו ניהליה זבניה בתליסר פשיטי. קרעיה ואשכח ביה ההיא מרגניתא. זבנה בתליסר עיליתא (מדה קטנה) דדינרי. וכל הזריז וזהיר לטרוח ולהתעסק בסעודת שבת הרי זה משובח. שהרי חכמים גדולים ואנשי מעשה מצינו שהיו טורחין ומתכוונין להתעסק בעניני סעודת שבת. כדאמרינן [שבת קי"ט ע"א, קידושין מ"א ע"א] רב ספרא מחריך רישא. רבא מלח שיבוטא. רב חסדא פריס סילקא. רבה ורב יוסף מצלחי ציבי.
<h2>דף קיט:</h2>
וצריך להסדיר שלחנו מבעוד יום. דתניא רבי יוסי בר' יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נרו דלוק ושלחנו ערוך ומטתו מוצעת. מלאך טוב אומר יהי רצון שיהא לשבת אחרת כך. ומלאך רע בעל כרחו עונה אמן. ואם לא מצא כן. מלאך רע אומר יהי רצון שיהא לשבת אחרת כך, ומלאך הטוב בעל כרחו עונה אמן. ואמר רבי אלעזר לעולם יסדיר אדם שלחנו בערב שבת אף על פי שאינו צריך אלא כזית.
